מפקדים, לוחמים חיילי וחיילות הגדוד
איגרת יום העצמאות ה 77

"הנני" ,"רעות" וקבלת האחר.
לא מתוך הסכמה אלה מתוך שותפות גורל.
גם מתוך מחלוקת ואי הסכמה - תמיד 'אנחנו'.
למען צה"ל, למען ביטחון המדינה – תמיד 'הנני'
כשאנו מטיילים בטבע, עולים לגבעה וצופים אל האופק... כשאנו מתאמנים ונלחמים כתף אל כתף אנחנו מביטים אל חברינו וחברותינו לדרך ותוהים.

מה המשותף לכל ההולכים לצידנו? מהם היסודות מהם אנחנו יונקים את הזהות המשותפת של החברה ושל חיילי וחיילות הגדוד? כל אחד ותפיסתו, כל אחד וערכיו, כל אחד ואמונותיו. ובכל זאת המכנה המשותף של כולנו, זה שהוביל אותנו להתנדב להיות כתף אל כתף, גם כשלא נוח וגם כשקשה, גם כשלא מסכימים על הכל. מבינים ורואים את המטרה המשותפת ומבינים את שותפות הגורל. את האחריות ואת חובותינו הלאומית והציונית.

4000 שנות עם יהודי, כ-140 שנות ציונות ו-77 שנות עצמאות בארץ ישראל. ועדיין אויבינו מאלצים אותנו לחיות על חרבנו. לאחר כשנה וחצי של מלחמה צודקת מאין כמותה שהחלה בטבח בחג יהודי במהלכו אויבינו רצחו, אנסו, חטפו ופגעו בלי הבחנה בין זקנים, ילדים, נשים וגברים. כל עניינם היה לפגוע ולקום עלינו להשמידנו.
והפוך ממה שהם ניסו אנו מראים כי אנחנו חזקים באהבת הארץ, אנו מוכנים להילחם למענה ואף להקריב למענה.

יום הזיכרון בצמוד ליום העצמאות הוא קשה תמיד, השנה הוא קשה במיוחד. הוא מזכיר לי את החברים שאיבדתי השותפים לדרך שנפלו על הגנתה, את תומר וסלמאן, משה וקוסטה, גרשוני, דרור, מאיר ועוד חברים ופקודים, אחים לדרך! שבמותם באמת ציוו לנו את החיים. היום הזה פותח שוב את הפצעים הטריים ממילא, מעלה את זיכרון חברינו, חיילינו, ומתינו שנפלו במאבק על תקומתה ועל הישרדותה ועוצמתה של הארץ,